יש רגעים בהורות שבהם הסערה מגיעה בלי אזהרה.
טנטרום, בכי, הצפה ולפעמים גם אנחנו נסחפות יחד איתם.
עם השנים בעבודה שלנו עם הורים, חזרנו שוב ושוב לאותו רעיון:
ילדים לא צריכים רק גבולות, פתרונות או הסברים.
הם צריכים עוגן.
עוגן הוא לא הורה שמבטל רגשות.
ולא הורה שתמיד רגוע.
עוגן הוא היכולת להישאר נוכחים בתוך סערה
ולעזור לילד לחזור לאיזון דרך הקשר.
אנחנו פוגשות הרבה הורים ש״יודעים מה נכון״
אבל ברגעי הצפה מתקשים להישאר יציבים.
וזה אנושי וצפוי.
דווקא שם נבנית היכולת החשובה ביותר בהורות רגשית:
להישאר בתוך הקושי בלי ללכת לאיבוד,
ולחזור ליציבות שוב ושוב.
השפה הזו משנה את הדרך שבה הורים מבינים רגשות
של הילדים ושל עצמם.
את הפוסט הזה כתבתי יחד עם אורית זץ, פסיכולוגית קלינית וחינוכית, במסגרת שיתוף הפעולה שלנו "בסיס בטוח".