פסיכולוגיה לנשים אמיתיות
זהות בתנועה
מבחוץ הכול נראה טוב. אז למה את מרגישה שאיבדת את עצמך?
בואי נמצא מחדש חלק אחד ממך, כאן.
בכמה דקות תביני מה בדיוק אבד ומה זה עשה לך בפנים, תזהי איזה חלק בך את רוצה לשמור חי, ותצאי עם עוגן אחד קטן להתחיל ממנו השבוע. לא לחזור למי שהיית, אלא לא לאבד את הקשר אליה בזמן שאת מגלה מי את יכולה להיות כאן.
מה הפסיק להיות קל?
הרבה מהסבל שלנו לא נולד ממה שקורה, אלא מהפער בין מה שרצית או ציפית להרגיש, לבין מה שבאמת עולה בך. חשבת שתהיי אסירת תודה על ההזדמנות, ובמקום זה את מרגישה בודדה וזרה. את הרגש עצמו את לא באמת יכולה לשלוט בו. מה שכן בידיים שלך הוא לפנות לו מקום כשהוא עולה, בלי להיאבק בו, ולהמשיך לבחור את מה שחשוב לך, גם כשאת מרגישה אחרת ממה שקיווית.
לא "מה קשה לך ברילוקיישן", זה כללי מדי. אלא: איזה תחום מחזיק כרגע את רוב תחושת האובדן? בחרי אחד.
מה זה עשה לי בפנים
אובדן הוא אף פעם לא רק העובדה. מה הדבר הזה נתן לך מעבר לתפקיד המעשי שלו? איזה צורך או חלק בזהות נפגע? (אפשר כמה)
הסיפור שהמוח בונה
המוח לוקח אובדן אמיתי ובונה ממנו סיפור שלם על מי שאת ועל העתיד. איזה סיפור חוזר אצלך?
החוט שאני לא רוצה לאבד
התפקידים משתנים, אבל אולי עובר בהם חוט אחד. איזו איכות הייתה בך לפני המעבר, ואת לא רוצה שהרילוקיישן ישכנע אותך שנעלמה?
לבנות עוגן קטן
עוגן הוא לא עוד משימה. הוא נקודת חזרה קטנה, שדרכה החלק הזה בך פוגש את החיים השבוע. תראי איך העוגן שלך נבנה.
העוגן שלך נבנה
מה שבחרת עד עכשיו יופיע כאן.
העוגן שלך
זה המקום הראשון בחיים החדשים שלא רק קרה לך. את בחרת בו. שמרי אותו, וחזרי אליו השבוע.
העוגן אינו פעולה שאמורה לשנות את החיים. הוא נקודת חזרה. מקום אחד שאליו את יכולה לחזור ולומר: כאן אני פוגשת שוב חלק ממני.
צ׳קליסט העוגן
כדי שהעוגן יהיה בגודל הנכון ויחזיק גם בשבוע לא מושלם. סמני מה כבר עשית. הסימונים נשמרים במכשיר שלך, גם אחרי שתסגרי ותפתחי מחדש.
מקום אחד קטן ששייך לי. מכאן מתחילים.