אמא'לה!! אני הורה!

"אמצע הלילה, ובני הפעוט ישן בשלווה. אני יודעת שכדאי שגם אני אשן, אבל אני תוהה אם הוא בסדר. רק לבדוק אותו פעם אחת אחרונה, לראות אותו ולוודא... אני חושבת על זה עוד קצת ומחליטה שהדרך המהירה ביותר לחזור לישון תהיה לבדוק רק עוד פעם אחת, אז אני מסתובבת ליד דלת חדרו ומחכה לרעש קטן, נשימה קטנה, שיעול וזה יהיה הסימן שלי לחזור למיטה. כשאני כבר מצליחה להירדם זו שינה לא שקטה, היא מלאה דאגות".

אם יש דבר אחד גרוע יותר מלהיות ער/ה כל הלילה בגלל תינוק שלא ישן, זה להיות ער/ה כל הלילה כשהתינוק שלך ישן עמוק.

בחודשים שלפני לידה (במיוחד לפני ילד ראשון) הורים רבים מתכוננים, לומדים, שואלים, קונים ומכינים את החיים להגעה של הקטן. יש ידיעה שיהיו לילות ללא שינה, החיים בבית יתהפכו, הזוגיות תעבור אולי טלטלה... כל זאת לצד התרגשות גדולה מתוך ההבנה שתהיה משמעות חדשה לחיים.

עם כל ההכנות שנעשות, הורים רבים לא לוקחים בחשבון דבר נוסף שנכנס לחיים- החרדה.

כן כן ההורות הופכת אותך לפגיע יותר לפחדים, לחצים וחרדות. פתאום העולם בו חיית שנים רבות לפני כן נראה מפחיד ומלא סכנות יותר משזכרת לפני הלידה.

לפני כמה ימים ישבתי עם חבריי ואחד מילדיהם שיחק בנדנדה, פתאום שמתי לב להערות הקטנות שנתן אביו, שמתי לב לניחוח של פחד אמיתי, פתאום ראיתי את עוצמת החשש שחווה ההורה, ראיתי בעיניו – את תחושת חוסר האונים, הידיעה המפחידה שמשהו יכול לקרות בכל רגע.

תהיתי לעצמי - זו הגזירה? לחיות בחשש מתמיד ומעורר? האם נועדנו לשמור ולהגן על ילדינו גם במחיר נפש דרוכה באופן תמידי?

כהורה, פתאום יש סיבות רבות לדאגה, לכל שלב בהתפתחות ילדינו יש גורמים אחרים שיכולים לעורר את הדאגה- האם הוא הולך/מדבר/צוחק בזמן, הם הוא ישן/אוכל מספיק, אולי הוא בוכה יותר מדי, אני בעבודה יותר מדי, יש לו מספיק חברים, הציונים שלו טובים מספיק, מציקים לו בבי"ס?... כל דבר קטן הופך משמעותי כשאתה הורה.

מומחים בפסיכיאטריה ולידה, מדברים על כך שרמה מסוימת של חרדה לאחר לידה היא תקינה לחלוטין- עקב השינויים הפיזיולוגים והרגשיים המתרחשים לצד מחסור בשינה, מנגנוני ההתמודדות שלנו עלולים להיפגע וכל דאגה קטנה יוצאת מפרופורציות. לרוב החרדה נעלמת מעצמה או מתמתנת, ככל שצוברים ניסיון עם התינוק ובוודאי כשמגיעים ילדים נוספים. ועם זאת החרדה צצה ומפתיעה אותנו, לעיתים מתגברת.

זה לגמרי טבעי לרצות להגן על ילדינו ממה שעלול לקרות או לנסות לוודא ששום דבר רע לא יקרה ואנו חושבים שאיכשהו אם פשוט נדאג, נוכל לשלוט בדברים ולגרום להם ללכת כמו שצריך. אבל חשש ודאגה לגבי העתיד, בד"כ מעלה עוד את רמת החרדה מה שמביא אותנו... נחשו... לדאוג יותר!

מספר הילדים הסובלים מחרדה מצוי בעליה מתמדת. כהורים חשוב להבין שאנחנו יכולים להיות חלק מהבעיה אך גם חלק מהפתרון ופעמים רבות, יותר משנרצה להודות, אנחנו נמצאים בצד הלא נכון של המשוואה. החרדה של הילד אינה אשמתך אך ייתכן וחלק מגישות ההורות שלך מחמירות אותה. למשל:

- איכפתיות יתר- חשוב להזדהות עם החוויה של ילדנו אך עלינו לשים לב שאנחנו שומרים על החרדה שלנו במינון נכון.

- פיצוי על חולשות- כולנו רוצים לעזור לילדים שלנו עם הדברים איתם הם נאבקים. אך ציון נמוך אחד במתמטיקה לא אומר שצריך ישר לשכור מורה פרטי. בלי להתכוון, אנו מעודדים אותם להתמקד בשלילה בעוד שכבני אדם אנו רוכשים את הביטחון שלנו דרך התמקדות בחוזקות- בעצם לעשות את הדברים שאנחנו טובים בהם.

אז מה ההשלכות על הילדים?

בעולם הקליני מדברים על כך שהחרדה מונעת מאיתנו לחיות חיים מלאים וחופשיים ואפילו מעודדת אותנו, לא פעם, להגבלות שמגיעות מתוך חשיבה קטסטרופלית של "worst case scenario". בחשיבה כזו ייתכן שנעביר לילדנו, גם מבלי לשים לב או להתכוון, תפיסות עולם שעלולות לפגוע בהם בהמשך חייהם כמו:

· העולם הוא מקום מסוכן

· אי אפשר לסמוך על אנשים אחרים

· הבלתי צפוי הוא משהו לחשוש ממנו

· כדאי שתנסה לשלוט בכל על מנת לא להיפגע

· אל תיקח סיכונים, עדיף לא לנסות מאשר להיכשל.

אז מה עושים עם המתח?

ובכן קל יותר להגיד מאשר לעשות זה בטוח! אחרי הכל, אנו רק אנושיים ופחדים וחששות (בוודאי שלצאצאינו) הם טבעיים ומשותפים לכל הורה. אבל זה אפשרי והנה כמה טיפים שיכולים להקל על החרדה שלכם כך שתהיו, עבורם, רגועים יותר.

שימו לב ונסו להימנע מההתנהגויות הבאות:

1. דיבור חרד- ילדים מתבוננים בפחדים ובדאגות של הוריהם ומפנימים. נרצה להימנע מלדבר באופן לחוץ לידם, ועל מנת להצליח בכך חשוב לעבד את החרדה והחששות שעולים בכם, לשם כך יש לפנות לאדם מבוגר אחר (חבר, איש מקצוע..)

2. התנהגות נמנעת- פחדים גורמים לנו להימנע מהגורם שעורר אותם. אם כלב נשך אותך כשהיית קטן, הגיוני שתעבור את הכביש כשתראה כלב. הבעיה היא שילדים עלולים לאמץ את הפחדים שלכם לעצמם. גייסו את בן/בת הזוג או מבוגר אחר בחייכם כדי להיות בטוחים שלילדים שלכם יש חשיפה בריאה לטריגרים שלכם מבלי שהפחד יעבור הלאה אליהם.

3. כיפת ברזל- יש בנו רצון לגונן על ילדינו מכל סכנה אפשרית אך אם תאמרו פעמים רבות "היזהר בפארק" בזמן שהם משחקים או תגבילו את הגובה אליו יכולים לטפס במתקן המסר עבורם יהיה: משחק= סכנה. חשוב להבין, משחק בריא הוא כזו בו נלקחים סיכונים, כך הילד בוחן את גבולותיו ולמה הוא מסוגל, כך ילמד בהמשך חייו לקבל החלטות בריאות. בקשו מחבר לבוא איתכם לפארק, לכו עם בן הזוג- מצאו אדם שיוכל "להחזיק איתכם" את החשש.

החרדה יכולה להשפיע על כל דבר, מבית הספר והעבודה ועד למערכות יחסים ובריאות גופנית. זכרו שהמטרה היא ללמד את ילדינו להתמודד עם לחצים וגורמי דחק באופן עצמאי. דרך זיהוי הטריגרים שלך ומציאת כישורי התמודדות שעובדים עבורך לא רק יעזור לך לנהל את מעגל המחשבות החרד שלך, אלא גם ילמד את ילדיך התמודדות בריאה ונכונה.

"Don’t believe every worried thought you have. Worried thoughts are notoriously inaccurate.” (Renee Jain)