רק לשמור על השפיות

זה קצת יותר מחודש שאני מרגישה כמו עכבר, מוצאת עצמי כמו מתרוצצת בכלוב תוך כדי ניסיון להבין מה קורה פה סביבי. אין ספק שהעולם בו אנו חיים השתנה, ברגע אחד הפכנו כולנו אסירי הקורונה. אם עד היום לא השקעתי מחשבה בעובדה שאני יכולה פשוט לפתוח את הדלת ולצאת לאן שחפצה נפשי, מאז החלו הגבלות התנועה, מצאתי עצמי מתעמקת יותר במשמעויות החופש. יתרה מזאת, במשמעויות האוויר הפתוח.

מחיר החופש, הוא אחד המחירים הכבדים שמשלם אדם שפשע. הוא מוכנס לכלא שם נלקחת ממנו היכולת לבחור מה ומתי לאכול, מה ללבוש ומה לעשות. אך ייתכן שחופש התנועה שנלקח ממנו הינו המשמעותי ביותר. אצל חיות המוכנסות לכלוב נצפית ירידה בתיאבון, והתנהגות שמצביעה על התדרדרות במצב הרוח. התחלתי לחשוב איך יתכן שזה לא ישפיע? גם אם אנחנו לא מודעים לכך, חופש התנועה הוא מהבסיסיים והחשובים ליצור החי.

מתוך שיחות שעולות עם המטופלים שלי, אותם אני פוגשת דרך מסך, אני שומעת על הקושי שבהעברת כל הלכי חייהם לארבעת קירות ביתם. פתאום הכל מתנהל באותו מרחב: הזוגיות מתערבבת עם הילדים, שמתערבבים בתורם עם העבודה וכל זה מגיע איך לא לטיפול. קשה שלא לחשוב מה יקרה לנו- לא רק בעקבות הריחוק החברתי הקשה אלא מכך שאי אפשר פשוט ללכת החוצה לחלץ רגליים וידיים, להתבונן בשמיים ולקחת נשימה עמוקה.

ההתמודדות לה אנו נדרשים היא עצומה. מהתבודדות חברתית, לה מחיר נפשי משלה, ועד לדאגות כלכליות, קיומיות ומשפחתיות- כשמעל מרחפת אי הוודאות לתאריך הסיום של האירוע.

טיולים מחוץ לבית, שיטוט בפארק ירוק או חוף ים, חיוניים כעת יותר מתמיד. הם מורידים לחץ דם, משפרים את תפקודי הלב אך חשוב מכך הם עוזרים בשיפור מצב הרוח ואף יכולים לעזור במניעת חרדות ותחושות דכדוך שיכולות להוביל לדיכאון.

בשיחה שקיימתי עם חברה המתגוררת באזור קליפורניה, היא סיפרה שבעוד שמכוני כושר, חדרי הסטודיו ליוגה ופילאטיס, מגרשי גולף, והבריכות הציבוריות נסגרו, מסתבר שבמספר מדינות בארה"ב מאפשרים יציאה להליכות בפארקים וגנים ציבוריים. הרשויות באזור מאפשרות יציאה להליכות קצרות ורכיבה על סוסים ואופניים בשטחים פתוחים. הן דואגות להגביל את שעות הכניסה כמו גם את כמות המבקרים וישנה הרשמה מראש לביקורים, כמובן תוך הקפדה על ריחוק חברתי. כל זאת על מנת לשמור על הכללים החדשים אליהם אנו נדרשים.

אני מאמינה שההחלטה לאפשר לאנשים יציאה למרחבים הפתוחים צריכה להיחשב כפעילות חיונית. ממש כמו יציאה לתור אצל הרופא או הליכה לסופר. נכון, זו לא החלטה פשוטה ובוודאי שהיישום שלה מאתגר- איך שומרים על המרחק בין אנשים? איך מווסתים כניסה לאתרים? ועוד. אך היתרון והרווח ברורים: היציאה החוצה לשמש, האפשרות לנשום אוויר צח, היכולת להתבונן בשמיים יכולים להקל על התקופה הקשה הזו ולעזור לנו להתמודד עם ההגבלות והקשיים הרגשיים שעוד נכונו לנו.

והנה בלי ששמנו לב הגיע 'אחרי החג' המיוחל, ושם למעלה הוחלט על אימוצה של אסטרטגית יציאה. נכונו לכולנו עוד ימים רבים בבית והאתגר אינו מאחורינו. נראה רק ראוי שישראל הייתה מרימה את הכפפה עוד לפני כן אך משלא עשתה חשוב כעת שלצד הדאגה למשק והחזרה לעבודה, תתבונן החוצה, ואולי תאמץ אסטרטגית מרחבים פתוחים לשמירה על שפיותנו.

עדי בליי, פסיכולוגית