מקום חדש, אותה זוגיות?

למי מאיתנו לא קרה, בעיקר אחרי ריב קשה או סתם ביום לא טוב, שעלה ספק, אפילו הקטן ביותר, בנוגע לאדם אתו בחרנו לחיות?

כשבן זוגי ואני בחרנו לנסוע יחד מחוץ לארץ ללימודים הייתה אווירה של שותפות, קבלה ודרך חדשה ומרגשת אך לצידה חשש גדול ושאלות לא מעטות מהסביבה שלנו על איך נצליח ומה יהיה אם לא. במציאות של החיים בחו"ל קרה לא פעם

שאווירת השותפות ואופורית הנסיעה נעלמה לה והוחלפה, אפילו לרגעים קטנים, באווירת קרב ומלחמה.

ברגעים בהם הזוגיות מאתגרת והתקשורת משתבשת עולה בי תחושה של מועקה שמלווה ומשפיעה על כל היבט בחיי- עבודה, חברויות, עיסוקי הפנאי, ממש כמו ענן שחור מעל ראשי..

בתקופה שגרנו מחוץ לארץ, הרגשתי שכשהיה קשה המועקה הרגישה גדולה אף יותר, היה משהו במרחק מהארץ שהעצים את הכאב, הרי למשל אחרי ריב נורא גדול לאן אני אלך ועם מי אדבר? לא תמיד הרגשתי שיש לי לאן לפנות- מה שהעצים את המשבר. מצד אחד התחזקנו מאוד ומצד שני כשהאתגרים צפים התחושה מועצמת והבדידות, כן שוב היא מורגשת.

אז מה בעצם קורה לנו בדרך?

אהבה הוא אחד הרגשות המשמעותיים ביותר לאדם. אנחנו מרגישים אהבה שונה לאנשים שונים בחיינו, הורינו, אחינו, חברים, וילדינו, אך יש משהו באהבה של זוגיות שמשנה אותנו, שמשפיע עלינו בצורה אחרת.

מחקרים מראים כי לקשרים, בייחוד קשרים של אהבה, ישנה השפעה על הבריאות – מחסור במערכות יחסים מהווה פגיעה גדולה יותר בבריאות מאשר השמנת יתר, עישון ועוד. קשרים בינאישיים (ביניהם קשרים זוגיים) הוכחו כגורם מחזק למערכת החיסונית שלנו, לרמות נמוכות יותר של חרדה ודכאון כמו גם לתחושת ערך עצמי גבוהה ורווחה כללית גבוהה יותר.

חשבו על זה, כולנו יודעים.ות מה נחשב "טוב ובריא", איזה אוכל כדאי ולא כדאי לאכול ושפעילות גופנית היא דבר חיוני עבורנו. מי מאיתנו לא ניסה.תה להתחיל לאכול בריא יותר או להתאמן מפני שלא טוב לנו ואנחנו רוצים.ות להרגיש טוב יותר. אך מה קורה לנו כשמערכת היחסים שלנו מרגישה תקועה, קשה, מכאיבה? נראה כי בניגוד להחלטה להתחיל להתאמן, לאכול בריא יותר או לגשת לרופא לטפל במכאוב פיזי, אל הקושי הרגשי בזוגיות קשה יותר להפנות מבטנו ולהתייחס פעמים רבות נשתוק ונדפדף, ברגעים הללו המשקעים מתחילים להצטבר והתקשורת נעלמת.

אז מה עושים?

1. ראשית, לא מתעלמים. לפני הכל פשוט להתחיל לדבר שוב, להעלות את הקושי.

2. קבעו דייט, ושבו לדבר במקום נייטרלי מחוץ לבית ובלי הסחות.

3. הקשיבו, הרי כמו שאני מרגיש/ה שנפגעתי, כך בוודאי לצד השני יש תחושות ורגשות סביב מה שקורה- זכרי כי לטנגו דרושים שניים, ולכן אין אשם אחד ופעמים רבות זה מעגל קסמים בו אחד מגיב לשני ומי יודע בכלל מי התחיל.

4. אם ישנה תחושה שהשיח מתנהל בעיקר סביב האשמות הדדיות, אם את מרגישה לא נשמעת או פשוט שהמסר לא עובר אל תהססי להיעזר באיש מקצוע גם מהמרחק בו אתם מצויין.

זכרו כי חוסר תקשורת עלול להרוס מפני שבמקום לדעת ולהבין מה האחר מרגיש או חושב, אנחנו פשוט מניחים... אז אל תטאטאו, ותתעלמו, המועקה והקושי לא יעלמו מעצמם מבלי לשתף את הצד השני, זכרי בעיקר שאף אחד אינו קורא מחשבות, הציפו את שעובר עליכם.

"הבעיה הגדולה ביותר בתקשורת היא האשליה שהיא התרחשה" (ג'ורג' ברנרד שו)

(עדי בליי, פסיכולוגית , מטפלת אונליין, פסיכולוגית בבי"ח קפלן ברחובות) https://www.adiblay.com/