לפני כמה ימים אמא שלי חזרה מספרד היישר לבידוד ביתי. כשהיא נסעה, ספרד
לא הייתה מהמדינות מהן נדרש בידוד ולמרות התמונה העולמית החליטה לטוס. כששאלתי אותה אם היא לא חוששת היא אמרה שחייבים להמשיך לחיות. יום אחרי שהגיעה לספרד, יצאה ההוראה לבידוד ופתאום ההחלטה שלה קיבלה מימד מלחיץ ומעיק.
המצב הזה בו במהלך של יום הכל התהפך והשתנה עבורה גרם לי להתחיל לחשוב על האי וודאות בה היא ועוד רבים מצויים. מתוך כל זאת התחלתי לחשוב על השאלות הבאות:
שאלו את עצמכם האם הייתם מרגישים בטוחים לקחת תרופהללא מרשם אם הייתם בטוחים ב -98 אחוזים שזה יעבוד
בבטחה? האם הייתם מעזים להמר על כל חסכונותיכם בתוכנית חד פעמית בה היה לכם סיכוי של 98 אחוז לאבד את הכל?
ובכן, וירוס הקורונה מאוד דומה לשאלות הללו. כבני אדם, יש לרובנו בערך אותם סיכויים למות מנגיף הקורונה כמו לזכות בתרחיש ההימורים הנ"ל.
ועם זאת, נראה כי כשזה נוגע לווירוס הקורונה, רציונל והגיון לא ממש מקלים על תחושותינו. בימים אלה משהו בנו דרוך, לחוץ ואף חרד מהרגיל וזאת למרות הסיכויים הנמוכים שהווירוס אכן ישפיע עלינו.
אז איך יודעים מה נכון? ובעיקר איך ממשיכים לחיות ולתפקד עם אי וודאות כשמסביב מתרחשת לה היסטריה עולמית?
ישנן הרבה הצהרות בנושא הווירוס אך אלו המדברות אל המוח שלנו ביותר הן אלו עם הכותרות המאיימות והמספרים הגדולים. אפשר לנסות להסביר לעצמנו שיהיה בסדר, שרובנו לא ניפג ממנו אך במצב הנוכחי בו הכל משתנה בקצב מהיר מכפי שניתן לעקוב אני לא בטוחה שהעובדות באמת משנות. העובדה היא שהמצב לא פשוט, מוזר, מלחיץ.
הנטייה האנושית להתעלם מההסתברות הבסיסית, והחיבה של מוחנו להתייחס למידע 'בולט' היו שם הרבה לפני הווירוס. כל רמז שמכיל מידע על סכנות ואיומים פוטנציאליים יקפוץ לראש בקלות, יהיה קל יותר לזכור אותו וקל יותר להעביר אותו. היתרון לתכונה זו מצוי באבולוציה שלנו- מוטב לנו לפרש יתר ולא לסכל את הפרשנות על מנת להגן על עצמנו. רמזים שמסמנים את נוכחותם של סכנות
אפשריות מעוררים בנו מגוון תגובות כמו גועל, פחד, התרחקות ועוד שמטרתן לעזור לנו להימנע מסכנות. זו הסיבה שרובנו מושפעים מהנוכחות של עכברים, חולדות או חרקים.
ווירוס הקורונה מתגלה כיריב אבולוציוני אינטליגנטי להפליא. הוא פחות קטלני מהאבולה למשל אך על ידי ניצול נקודות תורפה בפסיכולוגיה האנושית, הוא כבר סגר את שערי ארצנו, ריסק את שוק המניות, הגביר את הסכסוך החברתי ושנאת הזרים ועוד. הוא מצליח באופן אפידמיולוגי במיוחד, בדיוק משום שהוא אינו הקטלני ביותר. למשל, אותו ווירוס אבולה הוא ווירוס עם אחוז תמותה של 90%, ועם זאת הוא מטופש למדי: הוא הורג את המארח שלו ואת עצמו מהר מדי מכדי להתפשט באופן שיעצב מחדש את אורחות חיינו.
שכנעתי אתכם שיהיה בסדר?
כנראה שלא, כל הרציונל הוא נחמד אבל יש לנו כבני אדם רגשות ותחושות ואולי אין מה להתווכח עם החשש ששורר ביננו בימים אלו.
אז מה כן אפשר לעשות עם החשש והפחד?
1. התגובה שלך נורמלית וטבעית- זו תקופה קשה עבור מיליוני אנשים ולכן לנרמל את התחושות ולהזכיר לעצמנו שזו תגובה אנושית יכול להפחית במעט את סף החרדה. זכרו כי כשם שיש לנו זכות להרגיש חרדה, כך יש לנו זכות להעלות את הדברים בפרופורציה.
2. הבחין בין דאגה פרודוקטיבית לכזו שאינה- דאגה פרודוקטיבית מובילה לפעולה מועילה. רשימת המטלות שלך יכולה לעזור לך להתמודד עם בעיה. לדוגמא, זה אכן פרודוקטיבי לשטוף ידיים, להשתמש בחיטוי, להשתמש במרפק ולא בלחיצת היד, לכסות את הפנים אם אתה משתעל - ואם אתה בקבוצה בסיכון גבוה - להימנע מנסיעות מיותרות ומקומות הומים. לעומתה, דאגה לא פרודוקטיבית כוללת מחשבות שליליות החוזרות על עצמן כמו- "מה אם?" "מה יהיה?" ועליהן אין לך תשובות ומתוך כך אין רשימת מטלות שתוכל לעזור לך להתמודד איתן. לכן, אם אתה מוטרד מדאגה לא פרודוקטיבית אתה צריך לעבור לנקודה הבאה.
3. קבלת אי הוודאות כמו גם את הדברים עליהם אין לנו שליטה. חלק מרכזי בדאגה הוא חוסר הסובלנות לאי וודאות. זכרו כי אי הוודאות לא אומר תוצאה שלילית, בעצם אי וודאות היא ניטרלית לגבי התוצאה. האי וודאות נמצאת סביבנו תמיד ואנחנו לא יכולים לשלוט בכל דבר – אך זה לא אומר שאנחנו בסכנה גדולה יותר. למעשה אנחנו יכולים לשלוט ברבים מגורמי הסיכון - כגון היגיינה, התרחקות ונסיעה למקומות מסוכנים יותר.
4. בחרו בקפידה את מקור המידע שלכם- לא משנה היכן יותר חשוב להקפיד על מקורות אמינים כמו למשל אתר משרד הבריאות, אתר ארגון הבריאות העולמי או כלי חדשות מרכזיים. אל תסמכו על עדכונים במדיה החברתית בלי שתחקרו את המקור לעומק. כמו כן זכרו כי אף מקור חדשותי אינו יכול לספק מידע על הסיכון האישי שלך להידבק או לסבול מסיבוכים רציניים.
5. הציבו יעדים יומיים- נסו להשקיע יותר זמן ביעדים חיוביים כמו פעילות גופנית, מפגשים עם חברים (במידת האפשר), ביצוע עבודה או תחביב שחשוב לך. עלינו להכיר בכך שהמוח עלול לחזור תמיד לדאגה. קבלו את זה, שימו לב לכך ונסו לחזור למטלות לשם הסחת הדעת.
6. אחרון והכי חשוב בעיני – אל תשארו לבד עם המחשבות והחרדה, שתפו (גם אם בטלפון) בן משפחה, חבר קרוב ובמידת הצורך איש מקצוע.
זכרו כי זו אכן תקופה מוזרה ולא פשוטה עבור מרבית בני האדם ודווקא מתוך זה לכל חוויה ורגש יש מקום, גם לשליליים שבהם.
“Fear, uncertainty, and discomfort are your compasses toward growth.” (Celestine Chua)
"פחד, אי וודאות ואי נוחות הם המצפנים שלך לצמיחה." (סלסטין צ'ואה)
(עדי בליי, פסיכולוגית - טיפול מרחוק- סקייפ)
Comments